חשבון הנפש הפרטי שלי

יש דברים קטנים שעושים לי צביטה בלב, מין טיק קטנטן כזה של געגוע.  זו יכולה להיות פסקה בספר, תמונה (התמונה הראשונה של הנסיכה בת יומה) או חברת אנשים, אירוע מסויים שנזכרתי בו (כמו אותו אחד שבו אני וחברתי משכבר הימים ע׳ הברזנו משיעור בתיכון כדי לצפות בגמר גביע הטוטו בין מכבי תל אביב למכבי חיפה) או אפילו מאכל מסויים (כן כזו רגשנית אני, אפילו פרסומת יכולה לגרום לי להזיל דמעה).

השיר הבא, למרות שהוא שיר חדש יחסית, הוא אחד כזה שצובט לי בלב כל פעם שאני מאזינה לו ואני מאזינה לו הרבה, בלופ, ואיכשהו הוא גם מתחבר לי בצורה כזו או אחרת ליום כיפור הקרב ובא (כבר מזמן רציתי לחלוק את השיר אך לא מצאתי הזדמנות ראויה, יום כיפור נראה לי כמו הזדמנות מספיק טובה).




אז כמו ילדה טובה בהזדמנות זו אבקש סליחה אם פגעתי, קיללתי, חטאתי, השמצתי, התנהגתי בילדותיות, בסמכותיות יתר ושאר מרעין בישין (או, הנה אתגר לכל לומדי הפסיכומטרי קוראי הבלוג, הפותר יבוא על שכרו בדמות ציון פסיכומטרי משובב לב ונפש).


צום קל למי שצם וגם למי שלא.


נ.ב. - אם זה לא היה ברור הפוסט נכתב בעיקר כדי לתת לי במה לחלוק את השיר איתכם.

תגובות